ABN NYC


עולם של פנאי ותחביבים וטיולים

פנאי היא מילה נדירה בעולמנו – אולי נדירה ממנה היא תחביבים. מבלי לשים לב, אחרי שאנחנו מסיימים צבא, נהנים מטיול, ומתרגלים אורח חיים סטודנטיאלי במשך שלוש או ארבע שנים – אנחנו נכנסים בעדינו, מבלי משים, לנעליים מאוד לוחצות. אנחנו מתחילים לשים לב לזה רק באחת משתי הזדמנויות – או שמתפתחות אצלנו תופעות קשורות לחץ – למשל טיקים עצבניים, או חצ'קונים שעושים חזרה לא אופנתית אחרי עשר – חמש עשרה שנים מגיל ההתבגרות, או שאנחנו מתחילים להסתכל על אנשים סביבנו. בכל מקרה – אנחנו צריכים שעון מעורר – שמתם לב. בין אם זו קוסמטיקאית ובין אם אלה בן או בת הזוג שלנו שתוך כדי שיחה מייעצת להם אנחנו מבינים עד כמה באמת גם אנחנו עסוקים ולא רק הם.
אז איך נראה עולם עם פנאי ותחביבים
קודם כל, מעצם הגדרתו – הוא הולך ונכחד. חברות כאלה ניתן למצוא במקומות מפותחים של העולם, אבל עדיין – לא במרכזי אוכלוסייה גדולים. האיזור הכפרי של שבדיה למשל הוא דוגמה מצויינת. אנשים יוצאים לעבודה בחמש או שש בבוקר – בקור משבית יש לציין, חוזרים אחרי שתים עשרה שעות הביתה – וכשאני אומר חוזרים הביתה זה לא יוצאים מהעבודה ומחכים שעה וחצי שעתיים בפקקים עד שהם מגיעים – אלא דורכים בבית בשעה חמש או שש בערב. בשעה כזו – העולם נפתח לפניהם. הסיבה היחידה שיכולה לגזול מהם את שעות הפנאי האלה היא פעוטות, מאחר וילדים – גם צעירים – לוקחים חלק בתחביבי המבוגרים. הם לא הולכים לישון לפני השעה אחת עשרה – מה שמשאיר, פלוס מינוס – נטו של ארבע שעות פנויות.
מה עם סידורים
כשדואגים לכוון למספר כזה של שעות פנאי וחשוב מכל – כשלא פוחדים מהן, דואגים לכך שכל מה שצריך להיעשות – בין אם מדובר בביקור בבנק או בדואר ובין אם בסידור וניקיון של הבית – יעשה לפני כן. כך שארבע השעות האלה מוקדשות לפנאי אמיתי. בחברה שלנו, מי שמגיע בשעה חמש או אפילו שש הביתה הוא ההורה המקריב – זה שיוצא מהעבודה מוקדם יחסית. אין בכלל מה לדבר על זוגות צעירים ללא ילדים – הם עובדים ללא רחם עד שעות קטנות של הלילה ובדרך כלל גם לא מצליחים למצוא זמן לסידורים ובטח לא מוצאים זמן לחופשה באיזה מלון ברחוב דיזנגוף.
ממה יש לפחד
אז ציינתי קודם לכן את הפחד משעות הפנאי. היה זה ניטשה – שנים לפני – שאמר ששיעמום הוא פחדם של האלים. אנחנו, היום, לא יודעים מה לעשות עם כמות קבועה ומתוכננת של זמן חופשי. אין לנו תחביבים, אין לנו תרבות פנאי, בין היתר הודות לכך שהמחשב והטלוויזיה מספקים לנו את כל הבידור שאנחנו צריכים ולכן מעולם לא טרחנו לחפש אפשרויות אחרות. המונופול הזה שיש למסכים גוזל מאיתנו את החיפוש או אפילו את ההמשכיות של תחביבי נעורים. מי מאיתנו לא התחבר מאוד לתחביב בתור ילד – בין אם זה חוג אייקידו או גיטרה או אפילו קרמיקה. אז אולי חוג אייקידו לא ממש מתחבר להגדרה היבשה של תחביב אבל המקום בו עלינו לחפש הוא בהחלט הילדות.
אותו עולם – העולם שעשיר בפנאי ותחביבים – עשיר ביופי. הבתים נצבעים כל שנה או שנתיים, הגינות מטופחות וריחות הבישול והאפייה בכניסה לבתים מפילות מהרגליים. אז אם קוסמטיקאית מוצאת אצלכם פלישה מוזרה של חצ'קונים תגידו לה תודה וחפשו זמן פנוי – למרות שהיא קוסמטיקאית היא יכולה לשנות את חייכם.